פסק-דין בתיק ע"א 55562-09-11

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת יעל ייטב) בת"א 6527/07 מיום 10.7.11.

כללי

1.         המשיב הגיש תביעת שיבוב כנגד המערערות בהתאם להסכם רב השנים שקיים בין הצדדים, בנוגע לגמלאות ששילם המשיב לאלמנתו של המנוח יוסף בוהדנה, שנהרג בתאונת דרכים, אליה נקלע כהולך רגל. התביעה התקבלה. בית משפט קמא מצא כי דרישת השיבוב המקורית של המשיב לא סולקה במלואה, ועל כן, רשאי היה המשיב להפנות דרישה נוספת למערערות ובה סכומים מעודכנים שכללו תשלומי גמלאות נוספים ששילם מאז נשלחה דרישת השיבוב הראשונה. עוד נמצא כי המשיב רשאי היה לדרוש שיבוב גם בגין גמלאות ששילם לאלמנה עבור הכשרה מקצועית ודמי מחייה. מכאן הערעור.

פסק דינו של בית משפט קמא

2.         דרישת השיבוב הראשונה נשלחה ביום 12.5.04, בנוגע ל-80% מסכומי הגמלאות ששילם המשיב, בגין קצבת תלויים ובגין קצבת תלויים מהוונת, בסכום של 1,059,870 ש"ח.

המערערות שילמו ביום 4.7.04 (בחלוף 53 ימים ממועד הדרישה) למשיב, סכום של 1,058,251 ש"ח. המערערות סרבו לשלם את ההפרש בסך של 1,619 ש"ח בטענה כי הפרש זה קוזז בהתאם לדוח אקטוארי שנערך עבורן ביום 25.4.04, בגין מדדים שליליים (מכתב המערערות מיום 11.7.04).

המשיב דרש מהמערערות לשלם את ריבית הפיגורים שנותרה עקב האיחור בתשלום הדרישה, בסכום של 11,985 ש"ח, ועמד על דרישתו גם באשר לתשלום של 1,619 ש"ח, בגין המדדים השליליים, בתוספת ריבית עד למועד הפירעון בפועל (מכתב המשיב מיום 19.7.04). המערערות שילמו ביום 24.8.04 את הריבית, בסכום של 11,985 ש"ח, אך נמנעו מלשלם את הסכום של 1,619 ש"ח אשר קוזז, כאמור, בגין מדדים שליליים.

3.         דרישות שיבוב מתוקנות: דרישת שיבוב שניה נשלחה למערערות ביום 13.4.05 במסגרתה נכללו גמלאות נוספות ששילם המשיב בגין התאונה. סכום הגמלאות הכולל ששילם המשיב עמד על סך של 1,133,051 ש"ח, והיתרה שנותרה לתשלום עמדה באותה עת על 63,265 ש"ח, כדלקמן: עבור דמי מחיה - סכום של 28,973 ש"ח; עבור דמי שיקום מקצועי - סכום של 48,232 ש"ח.

            ביום 6.11.05 נשלחה למערערות דרישה מעודכנת, בה נכללה ריבית פיגורים, בסכום של 67,409 ש"ח. המערערות סירבו לשלם בטענה כי דרישת השיבוב של המשיב שולמה זה כבר על ידן (מכתבן מיום 31.12.05). המשיב השיב כי כל עוד לא הומצא כתב שחרור ופטור, הוא רשאי לעדכן את דרישתו בהתאם לסכומים ששילם לנפגע (תשובתו מיום 4.1.06).

            ביום 9.2.06 שלח המשיב דרישה מעודכנת, בסכום של 69,393 ש"ח. ביום 20.2.06 שלח המשיב למערערות מכתב נוסף, בו פירט כי הדרישה המתוקנת אשר נשלחה ביום 13.4.05, הייתה חלקית בלבד, ולא כללה את גמלאות השיקום אשר שולמו לאלמנה.

ביום 9.1.07 שלח המשיב למערערות דרישה מעודכנת בסכום של 56,118 ש"ח. ביום 21.5.07 הודיע המשיב כי ככל שהסכום לא ישולם, יפנה לערכאות, וביום 3.6.07 הגיש את תביעת השיבוב לבית משפט קמא.

תיקון הדרישה

4.         האם המשיב היה זכאי לשלוח למערערות דרישה נוספת, לאחר שהמערערות נענו לדרישה קודמת שנשלחה אליהן, למעט בעניין הסכום של כ-1,619 ש"ח, עליו נותרה מחלוקת בסוגיית חישוב מדדים שליליים

בית משפט קמא הפנה לכלל הנוהג בפסיקה, לפיו רשאי המשיב לתקן את דרישתו, הן בעקבות טעויות שהתגלו בדרישה הראשונית, והן בעקבות תשלום גמלאות נוספות, זאת עד לסיום ההתחשבנות בין הצדדים. בענייננו, הפער שנותר לתשלום, בסך של 1,619 ש"ח, נובע מקיומה של מחלוקת בסוגיה עקרונית מהותית, ללא קשר לגובהו של הסכום, ואין מדובר בטעות חישובית טכנית גרידא. לפיכך, בנסיבות אלה ההתחשבנות טרם הגיעה לסיומה ואין כל מניעה לחידוש הדרישה.

5.         גמלאות בגין הכשרה מקצועית ודמי מחייה - האם היה המשיב רשאי לתבוע מהמערערות שיבוב בגין גמלאות הכשרה מקצועית ודמי מחייה אשר שולמו לאלמנה

בית משפט קמא דחה את טענת המערערות, לפיה ההסכם חל על גמלאות ששולמו לנפגע בלבד, ומאחר שבענייננו מדובר בגמלה אשר שולמה לאלמנה, אין תחולה להסכם. נקבע כי ההסכם רב השנים הוא הסכם ארוך טווח הצופה פני עתיד, שהצדדים לו התכוונו שיהא רלבנטי גם לשינויים שיווצרו במהלך השנים, ובכלל זה גם ביחס לתקנות הביטוח הלאומי (הכשרה מקצועית ודמי מחיה), התשל"ט-1979, שהותקנו לאחר שנכרת ההסכם בין הצדדים. כלומר, ההסכם חל גם על גמלאות ששולמו בנוגע להכשרה מקצועית ודמי מחיה. בית משפט קמא הדגיש כי המשיב הפנה לשורת דרישות שיבוב המתייחסות לגמלאות אלו, אותן שילמו המערערות ללא התנגדות, ועל-כן, מסיק בית משפט קמא כי לא ניתן לומר שאומד דעתם של הצדדים היה שלא לכלול גמלאות אלו במסגרת ההסכם.

6.         עוד נדחתה טענת המערערות, לפיה גמלה בעין, כדוגמת תשלום הוצאות הכשרה מקצועית ודמי מחיה, הוחרגה מהגדרת "גמלה", כפי שהוגדרה על ידי הצדדים להסכם ככלולה בהסדר השיבוב. נקבע כי סעיף 2 להסכם בין הצדדים מפנה, לצורך סיווגה של הגמלה כגמלה בעין, להוראת סעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). המונח "גמלה בעין" בהקשר זה פורש בפסיקה בצמצום, כך שנכללות בו רק גמלאות המנויות בסעיף 86 שבפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה 1995 ואשר הוגדרו שם במפורש כגמלאות בעין (ע"א 3013/01 קרנית נ' המוסד לביטוח לאומי), פ"ד נז(1) 135 (2002). בענייננו, שולמו הגמלאות מכוח סימן ח' לפרק ה' (או פרק ג/1 בחוק הקודם), ולפיכך אין להחריגן מהוראות ההסכם אך בשל הנימוק שהעלו המערערות בטענתן. יתרה מזו, נקבע כי מבחינה מהותית, הגמלאות שבמחלוקת קשורות בקשר סיבתי הדוק וברור לאירוע התאונה: הכנסתה של האלמנה הייתה נמוכה, לא הייתה לה השכלה מקצועית, ובעזרת השיקום המקצועי שופר מצבה התעסוקתי והכנסתה גדלה. הצורך בתשלום הוצאות ההכשרה המקצועית ודמי המחיה בא לעולם בעקבות תאונת הדרכים, מות המנוח, ואובדן מקור ההכנסה בעקבות זאת. בית משפט קמא קיבל גם את טענת המשיב, לפיה במסגרת ההסכם בין הצדדים ולאור תכליתו, לא מוטלת עליו החובה להוכיח בכל מקרה ומקרה את זכאות האלמנה לקצבה, וכי די בכך שגורמים מקצועיים במסגרתו מצאו שהאלמנה זכאית לגמלאות על מנת שתקום זכות השיבוב.

הערעור

7.         המערערות טוענות כי דרישת המשיב נפרעה במלואה והמשיב לא היה רשאי לתקן את דרישתו. זאת, משום שהסוגיה היחידה שנותרה פתוחה היתה סוגיית המדדים השליליים, שמשמעה ענין חישובי טכני, המתייחס להפחתת מדד שלילי. כמו כן, לשיטת המערערות, ההיגיון שבהסכם מתייחס בין היתר לשמירת הערך הריאלי של הכסף, ועל כן, כשם שהמשיב זוכה בתוספת הפרשי הצמדה כל אימת שהמדד עולה, כך גם ראוי להפחית מדמי השיבוב המגיעים לו תוספות אלו כשהמדד יורד. עוד טוענות המערערות כי משמעות קבלת תביעת המשיב היא העדר כל סופיות במערכת היחסים שבין המשיב לבין המערערות בשל כך שהמחלוקת בדבר הפחתת מדדים שליליים קיימת בכל דרישות השיבוב ששלח המשיב בשנים האחרונות.